החתונה של חיי

החתונה של חיי

בוק בת מצווה

 

המקום
הכי טוב לדעתי לעשות היום חתונה הוא חתונה במקום סולידי, שקט, פרטי בלי יותר מידי
אורחים, עם קייטרינג בווילה מפוארת בקיסריה, סביון או שמריהו ועם לא יותר ממאה
מוזמנים.

החתונות
של היום, משום מה, הם כמו מסיבות, עכשיו אין לי משהו רע נגד זה, להפך מסיבות חתונה
הם לא דבר של מה בכך, וככל שיש יותר צעירים בחתונה כך גם החתן והכלה ייהנו יותר,
והחתונה תהיה יותר זוהרת ונוצצת וכול האורחים ייהנו מחתונה כזו. פעם, לפני 15 שנה,
כשההורים שלי היו לוקחים אותי לחתונה, החתונות היו נערכות באולמות אירועים, אולמות
סגורים עם מספר מצומצם של אנשים, לרוב, לא יותר ממאתיים. כיום עניין החתונה השתדרג
והפך מאולמות לגני אירועים, כאלה שנמצאים בטבע- בין אם זה בטבע ממש, או בסביבה
שהיא דיי מלאכותית, וקרובה לטבע, בדרך כלל מקום כזה יהיה דמוי ארמון, או מסביב לגן
האירועים יהיה חומה מעצים ושיחים בתור חיץ, וכניסה שער מברזל ענק, מסיבי המשמש
כדקורציה לבאי האירוע. מקום כזה יכול להכיל מאות של אנשים, מה שבעיניי מאבד מהטעם
הייחודי של חתונה- לטעמי חתונה צריכה להיות יותר צנועה ממה שהולך היום בשוק,
נוצצת, ראוותנית וגרנדיוזית, קצת פרטיות ועומק לאירוע לא יזיק. בפעם האחרונה
שהייתי בחתונה מצד המשפחה שלי, לא זיהיתי שלושת רבעי מהאורחים, גם מהצד שלי! שלא
לדבר על זה שהייתי שתוי כל החתונה, ובין כוס לכוס ביליתי בשירותים. גם המוזיקה
נשחקה, בתור ילד שאהב פעם מזרחית ואני מדבר על המזרחית האסלית של פעם, עם זמרים
כמו זוהר ארגוב, אביהו מדינה, יואב יצחק, היום המזרחית נהייתה פופ-מזרחית, ואיבדה
מהתיבול הים תיכוני שלה, אני חושב שכל עניין החתונות נהיה מסחרה, נהיה שוק של
חתונות, מצב שבו החתונה נהייתה כזה נטל בגלל הגודל החסר פרופורציות שלה- עד כדי כך
שנוצרו חברות הפקה שדואגות לכל המסביב, אם זה לתקליטן, מקום, הזמנות, וכל מה שקשור
לחתונה. מרוב כל העצים לא רואים כבר את היער, וכל החתונה איבדה מערכה האמיתי ממש
כמו האהבה.


בלילה שכזה.

בלילה שכזה.

, מדבקות קיר

ברוך
השם שאני נושם, בשמחה ובסימן מזל טוב אתמול התחתנו תחת כיפת השמיים במקום קדוש
ומיוחד שבחרנו במיוחד מאחר ושנינו שומרי מסורת אדוקים, מתחזקים. ליד תל ערד, באזור
הדרום, מקום פתוח לרווחה, לעיני כל, ובעיקר לעיני הבורא. בלי יותר מידי מוזיקה,
בלי יותר מידי רעש, בלי יותר מידי אנשים, ממש חגיגה צנועה כדת משה בישראל, וכדין.
המקום עצמו הוא זולה אחת גדולה, עם המון נרות ובכלל תאורה עמומה וחלשה, לא
מסנוורת, לא מנקרת. למקום עצמו יש מטבח מסודר למרות שאנחנו העדפנו להזמין קייטרינג
גלאט כשר לחתונה שלנו, מאחר ואנחנו אנשים דתיים שומרי מסורת ושומרי כשרות. העדפנו
את האוכל הכשר, יותר נכון הסופר כשר- אוכל שאגב בחוץ לארץ לא מבייש את התרבויות
המקומיות, בתור שליח חב"ד בתפוצות ובאזורים של מטיילים ישראלים, של צעירים
יהודים, אני יכול להגיד לכם שהאוכל הגלאט כשר שלנו תופס יפה מאוד גם בקרב תרבויות
הזרות, שמעדיפות את האוכל שלנו שהוא יותר נקי ויותר טעים, שלא לדבר על סטרילי
ובריא לבריות. בכל מקרה הזמנו קייטרינג מיוחד ממרכז הארץ שבא עם משאית במיוחד
לחתונה שלנו. האוכל היה טעים והכי חשוב הספיק לכולם, כולם שבעו ונהנו מהחתונה, ולא
הפסיקו לדבר עליה גם אחרי זה. אלכוהול העדפנו שלא להביא לחתונה מאחר והאורחים באו
מרחוק ולכן העדפנו שיישארו במקום, עד כמה שזה יישמע מוזר, ולאלה שחזרו הביתה עם
הרכב- העדפנו שלא יישתו, למעט בקבוקי יין שהבאנו, לא הכנסנו אלכוהול או איזה בר
אקטיבי מהסוג שרואים היום בכל החתונות. במקום הדיג’יי הזמנו כמה חברים טובים שלנו
שמעבר להזמנה האישית לחתונה, גם באו לנגן, ממש ג’אם סשן- שבו כל אחד הביא כלי, אני
הבאתי ג’אם בם, שזה סוג של תוף גדול, כמו דרבוקה רק טיפה יותר גדול, וכל אחד הביא
כלי ופשוט ניגנו לאור ירח כמעט מלא, בשבילי הוא היה מספיק מלא ומספיק רומנטי באותו
לילה, וניגנו ללא סוף, בלי הפסקה, בלי מילים להכביר, רק מנגינה שבאה מעומקי הנשמה,
וכל זה מתחת לרקיע האינסופי והנפלא שסיפק לנו הלילה.  


תערוכת הפרחים.

תערוכת הפרחים.

 

תערוכת הפרחים אשר נערכה באמסטרדם בשבוע
שעבר התבררה כפיק אפ גדול, יותר מתערוכה מקצועית לבחינה של פרחים ויצירת קשרים
עסקיים.

 

"אין מה לעשות" מספר לנו דן
ברנס, בעל חווה מהערבה " אני פגשתי פה את אשתי הבלגית לפני 11 שנה והבן שלי
כבר כאן שנה שלישית עם בת זוגתו משבדיה" .

 

"הסיטואציה הזאת, השילוב שבין
אנשים צעירים בעלי תחום עניין משותף, ופרחים, שהם ללא ספק אחד מסממני הרומנטיקה
הגדולים ביותר בתולדות האנושות מוביל ליצירת קשרים "

 

"אני הגשתי לשתי זר של חבצלות שאני
אישית גידלתי, תחילה היא חשבה שאני רוצה שהיא תביע דעה מקצועית, כשהזמנתי אותה
לארוחת ערב באותו יום היא כבר הבינה "

 

אז מה דוחף אנשים להגיע את התערוכה,
פנטזיות רומנטיות או אינטרסים עסקיים.

 

"אני לא מבין מה כל הדיבור הזה על
כך שהתערוכה היא אופציה נהדרת למציאת בן זוג, אני כאן בשביל סטריקטלי ביזנס" אומר
לנו מרטין, חוקר פרחים מאנגליה " אשתי בבית, פגשתי אותה כבר בתיכון, אין לי
שום רצון להכיר פה אף אחת ולהיות כנה איתך, כל האווירה הזאת באוויר, החיוכים
המטופשים האלה, האובר נחמדות של כל הסובבים אותי… אני חושב שזה מפריע למקצועיות
ופוגע באיכות התערוכה "

 

אך עם סטטיסטיקה אין להתווכח, 60 אחוז
מהמשלחת הישראלית אשר הגיעו כרווקים, מספקים שהם יצאו עם לפחות בחורה אחת בתערוכה
ו38 אחוזים אומרים שהם מתכננים להמשיך את הקשר ולהשקיע בו.

 

אז מה הגורם המרכזי אשר משפיע על
ההיכרויות וגרום להן להיות מוצלחות ?

הריחוק מהבית, אמסטרדם המופלאה, או משא
אלו בכלל הפרחים ?

 

"שמעתי את הדיבור הזה,  על כך
שהתערוכה היא בעצם מרתון הכרויות" אומר לנו מנהל התערוכה מרק ואן-גייטן
ההולנדי. " אני אישית חושב שזה קצת מצחיק, בסופו של דבר, הקשרים העסקיים
שנרקמים כאן והלמידה המשותפת על פרחים היא העשייה המרכזית ולא כל מה שמסביב, אני
רוצה להאמין שההיכרויות הן רק בונוס קטן בתוך תערוכה מופלאה של פרחים "

 

כנראה שהכוח הרומנטי של הפרחים עושה את
שלו, ושבתערוכה של פלסטיק לא היה נכנס הפן ההכרותי לעניין.

 

דרך אגב, לי יש פגישה עם מרי מפינלד
היום בערב, כנראה שיש משהו בניחוחות הללו…